בבסיס רוב הטראומות המורכבות, הסבל הנפשי והתופעות הרגשיות הקשות, אלו הדורשות טיפול ושיקום של שנים–

עומדת האשמה.

אשמה היא הרגש האכזרי ביותר שקיים שהופך את השגרה של המטופל לכוננות קרב תמידית, להתגוננות ולחרדה.

אשמה מובילה פעמים רבות גם לדיכאון וכל הנלווה אליו.

אשמה הורסת בדר"כ את הקשר הזוגי בפרט

ואת הקשר עם הסובב בכלל.

היא יוצרת אווירה טעונה, משקעים

ולא מאפשרת זרימה בתקשורת הזוגית.

אם לסכם, אז עוד לא נמצא ערך חיובי אחד שהביאה איתה האשמה.

הרבה פעמים אני שואלת את עצמי: מה חשבו המאשימים לעצמם?

שהם באמת יצרו שינוי אצל אחרים או את עצמם דרך כתבי אישום?

שהם יהיו יותר טובים אם הם יכו את עצמם בלי סוף?

(כן, גם כשאת מאשימה את עצמך לפני שאת אשמה – את מאשימה)

כשהאשמה מתנקה מהשיח הזוגי וגם בשיח הפנימי עם עצמנו,

כל היסודות עליהם מושתתות המריבות בינינו – פשוט מתמוטטים.

את מקומם תופסת אוירה מפויסת, סלחנית ומבינה.

ולכי תדעי, אולי אפילו הומור:)